רכב שטח משומש שעבר "5 ידיים", כאשר הקונה האחרון לא טרח לבדוק את הרכב

הפרק העובדתי

1.         רכב מסוג איסוזו טרופר, מודל 96 (להלן - הרכב) נרכש על ידי התובע מאת הנתבע, אשר רכשו מצד שלישי 1, אשר רכשו מאת צד שלישי 2, אשר רכשו מאדם בשם משה יצחק, זה האחרון לא אותר (פרוטוקול עמ' 35), דבר שקטע את רשימת המתדיינים בתביעה זו.

2.         התובע טוען בכתב תביעתו, כי הנתבע הטעה אותו בשלושה פרטים מהותיים הנוגעים לרכב:

א.         היותו "יד שניה" לבעלות על הרכב, כאשר לפניו היו ארבע בעלויות.

ב.         הבעלות על הרכב היתה "פרטית" בלבד, כאשר הבעלים המקורי היתה חברת ליסינג.

ג.          הרכב לא היה מעורב בתאונה שגרמה לרכב נזק משמעותי, בעוד שהרכב היה מעורב בחודש פברואר 2000 בתאונה קשה, שכתוצאה ממנה נגרם לרכב נזק בשיעור של 55%.

עקב כך, תובע התובע לחייב את הנתבע בתשלום המחיר ששולם עבור רכישת הרכב, הוצאות שהוציא לצורך רכישתו ובעקבות רכישתו ועוגמת נפש, סכום כולל של 83,890 ש"ח.

3.         התובע הסתמך בכתב תביעתו על הסכם שעשה עם הנתבע בחודש דצמבר 2003 (נספח א' לכתב התביעה).

            ההסכם, שאינו נושא תאריך, כותרתו: "זכרון דברים לקניית רכב משומש". הוא מודפס ברובו, ופרטיו הרלבנטיים ממולאים בכתב יד, ואלה סעיפיו הרלבנטים למחלוקת דנן:

            " 4. המוכר מצהיר כי הרכב הנ"ל בבעלות פרטית וכן כל הבעלים הקודמים של רכב זה היו בבעלות פרטית ולא בבעלות לשעבר של חברה, חברת השכרה, ליסינג, בי"ס לנהיגה, בעלות ציבורית ו/או כל גוף אחר שהוא אינו פרטי.

            5. המוכר מצהיר כי הרכב הנ"ל לא היה מעורב בתאונה שגרמה לרכב נזק משמעותי הכולל ירידת ערך של חברת הביטוח עקב התאונה".

4.         מחיר הרכב הנקוב בהסכם והנטען על ידי התובע: 65,000 ש"ח, חלקו: 40,000 ש"ח במזומן וחלקו באמצעות רכישת רכבו של התובע מסוג מיצובישי אשר הוערך ב-25,000 ש"ח.

            כבר כאן ייאמר, כי הנתבע טוען כי סכום העיסקה היה 60,000 ש"ח בלבד, כיוון שרכב המיצובישי הוערך בסכום של 20,000 ש"ח בלבד.

5.         כיצד ומתי גילה התובע את ההטעיות האמורות?

            על פי תצהיר העדות הראשית שנתן (סעיפים 9-11), את היותו של הנתבע "יד חמישית" הוא גילה משניגש להעביר את הבעלות על הרכב, ואילו את דבר התאונה והיות הבעלים הראשונים של הרכב חברת ליסינג, גילתה לו סוכנת הביטוח שלו, רק לקראת סוף חודש ינואר 2004, משביקש לערוך ביטוח מקיף לרכב.

6.         לתשובותיו של הנתבע לגוף הטענות שנטענו כנגדו עוד אגיע להלן, ואפתח בטענה של הנתבע, שעל פניה נשמעה מוזרה.

            לדבריו (בתצהיר עדותו הראשית), ההתקשרות בינו ובין התובע כלל לא נעשתה על פי ההסכם נספח א', אלא על פי הסכם אחר (נספח ב' לתצהירו).

            הסכם זה נושא גם הוא כותרת "זכרון דברים" והתאריך הרשום בו הוא: 12.12.03.

            ההסכם נעשה בכתב יד, מפרט את שמות הצדדים, פרטי הרכב נשוא העיסקה ומחיר העיסקה.

            (יצוין, כי על פי הסכם זה, התובע היה צריך לשלם לנתבע, מעבר לרכב המיצובישי שהועבר לו סכום של 30,000 ש"ח בלבד. סכום זה, אין חולק, לא שיקף את מחיר העיסקה האמיתי, והוא נרשם כך לבקשת התובע, סעיף 29 לתצהיר הנתבע).